Omakub - Omarchy

אסתטיקה מוקדמת

The Omakub desktop: GNOME overview with a misty forest wallpaper, dock, and workspaces — יש גבול למה שאפשר לעשות עם GNOME, אבל עשיתי מה שיכולתי.

Neovim and a terminal running inside Zellij, showing the Omakub file tree — Neovim ו־Zellij מהקופסה.

The omakub theme command in a terminal, with the Omakub ASCII banner — גם אז, פקודה אחת יכלה לעצב מחדש כמה אפליקציות.

הדרך ל־Omarchy

Omakub הוכיחה את התזה: תנו למפתחים לינוקס יפה ושלם מהקופסה, והם יגיעו! עשרות אלפים הגיעו.

אבל היא גם מצאה את התקרה. Omakub הייתה שכבה של בחירות תכנון על גבי Ubuntu ו־GNOME, ולאלה יש דעות חזקות משלהן. הרעיונות שבאמת היו חשובים לי - ריצוף, הכול על המקלדת, מערכת שמתייחסת למסוף כאל מרכז היקום - המשיכו להילחם בפלטפורמה במקום לנבוע ממנה.

אז האומקאסה עברה מ־Ubuntu ל־Arch, מ־GNOME ל־Hyprland, והפכה ל־Omarchy. לא שכבה על גבי ההפצה של מישהו אחר, אלא כל הארוחה. כל מה ש־Omakub חתרה אליו, בלי לבקש רשות מאף אחד קודם.

בית האבות מאויש

Omakub עצמה כבר פרשה. המאגרים מאורכבים ב־GitHub - omakub ו־omakub-site. אבל רעיונות טובים אינם פורשים, הם מתפצלים! Omabuntu היא פיצול קהילתי (fork) שממשיך את קו ה־omakase על Ubuntu. אם Arch הוא צעד רחוק מדי ו־Ubuntu היא הבית, לשם כדאי לכם ללכת.

תודה לכל מי שהריץ אותה, תרם לה, והשוויץ בשולחנות העבודה שלו. Omakub הלכה כדי ש־Omarchy תוכל לרוץ.